‫מאת: אורלנד‬ ‫אורי

ראשית, כמה מילים על חברת Montblanc ועל אספנים

כידוע, יהודי זקוק לשני בתי כנסת, האחד כדי להתפלל, והשני, שכף רגלו לא תדרוך בו.

גם אספן כלי כתיבה זקוק לשני יצרנים לפחות, האחד כדי לאהוב, והשני כדי לשנוא. נראה שמקובל (כמעט) על הכול שמושא השנאה המשותף של אספני כלי כתיבה בעולם הוא חברת Montblanc. בצדק? לא. במידה רבה – שנאת חינם. סיבות? עניין לסוציולוגים לעסוק בו. אולי ההתמקדות במוצרי יוקרה, אולי סיבות אחרות.

אחד העטים הנובעים האייקוניים בכלל, ושל חברת Montblanc בפרט, הוא דגם ה-"14", שעוצב בשנת 1959 והיווה בסיס לעטים נובעים אחרים של החברה.

על טבעת המכסה המיוחדת ,שצורתה מעין שני משולשים המחוברים בפינותיהם התחתונות מוטבעת, בנוסף למספר הדגם, המילה Meisterstück (Masterpiece – מעשה ידי אומן), שמאז שנות העשרים של המאה הקודמת מבדלת את עטי היוקרה של החברה מהאחרים.

לעט ציפורן שעיצובה מיוחד,והיא עשויה זהב 18 קרט.

מעבר לכך, עט בוכנה שאינו שונה בהרבה מה"רגיל", והוא נטול "אפקט wow".

אולם ענייננו באחד העטים הנובעים המעניינים ביותר, גם בהקשר היהודי. חיפוש בספרות העלה ממצאים מפתיעים על העט ועיצובו.

על השינוי בעיצוב עטים נובעים

אחת מנקודת המפנה בתחום כלי הכתיבה ארעה בשנת 1954, כאשר חברת Parker החלה לשווק עט כדורי אמין ולא יקר במיוחד, ה-Jotter. כניסת Parker לזירת העט הכדורי, שיצרנים אחרים הוציאו לו בעבר, החל מסוף שנת 1945 ,שם רע,שינתה את כללי המשחק.

העט הנובע בן ה- 70 (שנת 1884 מקובלת כשנת ייצורו של העט הנובע המודרני הראשון, גם אם ניתן "להתווכח" על כך) הפך עתה מיושן. מדוע יוציא אדם ממונו על כלי כתיבה שעבר זמנו ,אם בסכום נמוך ממנו ניתן לרכוש כלי כתיבה מודרני ואמין, שאינו מצריך טיפול?

על היצרנים, שביקשו להמשיך ולפעול בשוק העטים הנובעים, שהפך יותר ויותר ל"בלתי אפשרי", היה הן להצטרף ל"חגיגת" העט הכדורי, והן לחדש בתחום העטים הנובעים, תוך הפחתה בעלויות הייצור. חברות שלא היו מסוגלות להתמודד עם השוק המשתנה ,סגרו שעריהן או נמכרו.

כך, מתוך "ארבע הגדולות", יצרניות כלי הכתיבה המובילות בארה"ב ,נמכרה בסוף שנת 1957 חטיבת כלי הכתיבה של Eversharp ל-Parker, ואחריה- Waterman ,ממובילות השוק לאורך עשרות שנים ,קרטעה ונמכרה לחברה זרה (וצצה מחדש כחברה צרפתית).

גם על היצרניות הגרמניות היה לחדש. הצעד בו נקטו המובילות היה קיצוני. כך, Montblanc החליפה בתחילת שנות ה-60 של המאה העשרים את כל דגמיה, למעט את ה-149 האגדי, בחדשים.

גם חברת Pelikan פעלה באופן דומה (אך מוצלח פחות), והחליפה דגמיה.

לאחר מספר שנים, שבו שתי החברות לייצר וורסיות של דגמיהן הישנים והמוכרים, תוך שימוש בטכנולוגיות מודרניות. לעיתים הנסיגה לאחור הייתה מביכה. כך קיימים, למשל, שני דגמים של עט ה־Pelikan 120, האחד יוצר על ידי החברה, ולאחר מכן, משבקשה זו לשוב למקורות, נאלצה, בהעדר אמצעי יצור מתאימים, לפנות ליצרנית עטי ה־Senator כדי שתייצר עבורה עט דומה. זו יצרה עט השונה מה־120 המקורי ,היות וזה מבוסס על עט שלה.

החלפת הדגמים לא בוצעה רק לשם החידוש, אלא גם כדי להפחית בעלויות. כך חלקו עתה עטי Montblanc רכיבים משותפים,שיוצרו בהזרקה, דבר שאפשר קיצוץ מספרם הכולל בכשליש.

הדגם המרכזי (לא היקר) של עטי ה-Meisterstück היה עתה ה־"14", ודגמים אחרים נבנו סביבו.

על מספור הדגמים

הדגמים החדשים של Montblanc היו עטי בוכנה (למעט עטי מחסנית דיו ,Cartridge, שסומנו באות "P") וכונו במספר דו ספרתי. הספרה הראשונה מסמלת את מעמדו של העט הנובע בהיררכיה, והשנייה את גודלו. כך הספרה השנייה 2 מייצגת עט "רגיל", והספרה 4 עט גדול ממנו.

עטי ה-Meisterstück, דגמי היוקרה של החברה, היו עתה 149 הוותיק, שלא נזנח, והדגמים הבאים, בעלי ציפורן של 18 קרט:

• 94 ו־92 – גוף ומכסה עשויים זהב (14 או 18 קרט).
• 84 ו־82 – גוף ומכסה מצופים זהב.
• 74 ו־72 – גוף עשוי פלסטיק ומכסה מצופה זהב.
• 14 ו־12 – גוף ומכסה עשויים פלסטיק. למכסה טבעת שצורתה שני משולשים מחוברים.

הדגמים במחיר בינוני, שאינם עטי Meisterstück, היו עתה הבאים, בעלי ציפורן של 14 קרט:

• 24ו-22–גוף ומכסה עשויים פלסטיק. למכסה שתי טבעות.הדגם בעל מחסנית הדיו כונה P22.

הדגמים הזולים, שאינם עטי Meisterstück, היו עתה הבאים, בעלי ציפורן של 14 קרט (למעט ה-"31"):

• 34 ו־32 – גוף ומכסה עשויים פלסטיק. למכסה טבעת אחת. צורת הציפורן שונה מהדגמים האחרים. העט בעל מחסנית הדיו כונה P32.
• 31 – גוף ומכסה עשויים פלסטיק. למכסה טבעת אחת. הציפורן אינה עשויה זהב. הדגם בעל מחסנית הדיו כונה P31.

העטים שווקו עם מבחר מרשים של ציפורנים, כולל גם במידות לא שגרתיות כמו OBBB.

היות והעטים חלקו ביניהם מספר רכיבים, והאבחנה בין הדגמים (העשויים פלסטיק) לא הייתה קלה (נזכור שצבע העטים האהוב על גרמנים הוא שחור), בחרה החברה לבדל את הדגמים הבסיסיים העשויים פלסטיק בעיקר על פי עיצוב טבעת המכסה (מכסי הזהב או המצופים זהב העידו על עצמם).

כאמור, לדגם היוקרה הפלסטי הבסיסי טבעת מכסה המורכבת משני משולשים המחוברים בפינותיהם התחתונות, לדגם הבינוני שתי טבעות (ללא משולשים), ולדגם הזול טבעת אחת בלבד.

טבעת המשולשים בעטי ה־12 וה־14 מזכירה כובע קרדינל, לכן מכונים עטים אלה "כובע הקרדינל".

• 

• 

חלק הציפורן בעטים הוא בעל מבנה מיוחד. לציפורן הזהב (18K) מעין כנפונים, דבר המפחית מגמישותה. מדוע? אנו בתקופה בה העט הכדורי הקל על השימוש בנייר העתקה, וציפורני העטים הנובעים הפכו פחות ופחות גמישות, כדי לעמוד בתחרות על כיסו של הלקוח.

על עיצוב הציפורן וה"גגון"

לציפורן, ה-"חצי פתוחה"מעין "גגון", שאינו צמוד אליה, אלא נמצא מרחק מהמעליה.

מי היה המעצב?

ושאלה נוספת: מי עיצב את דגם ה־"14"? הדעה הרווחת היא שהעיצוב הופקד בידי המעצב התעשייתי הגרמני/אמריקאי Albrecht Goertz, שהעניק שירותיו כמעצב חיצוני לחברת Montblanc. טענה שונה, העשויה גם להצביע על "דם רע" בין המעצב לחברה, מביעים מחברי הספר Collectible Stars, העוסק בעטי החברה שיוצרו בין השנים 1946 ל־1979. נזכיר כי אחד המחברים, Rosler, הוא בן משפחת המייסדים. נביא דברים בשם אומרם (בתרגום חופשי):

"כל העטים הורכבו עתה מאותם חלקים בסיסיים, והיה צורך לבדל את עטי ה־Masterpiece (Meisterstück) מהעטים המוזלים .השוני בין הדגמים טושטש עקב שיטה הייצור המודולרית שאומצה. טבעת "כובע הקרדינל" בעלת שני משולשי הזהב הבולטים לעין היוותה פתרון לאבחנה בין הדגמים. העט אף נכלל בתצוגה של ה-Museum of Modern Art (ניו-יורק). יש המייחסים עיצוב דגם זה למעצב הידוע Albrecht Goertz ,שעיצב את ה-BMW 507 האגדתית. נכון הוא ש-Albrecht Goertz פעל באותה עת עבור Montblanc, אך לא היה לו כל חלק בפיתוח כובע הקרדינל."

"כובע הקרדינל" הוא אלמנט עיצובי במכסה עט, ולא ברור אם הכוונה היא רק לו או לעט ה־"14" בכלל. כאן הדברים מעט מסתבכים. שתים עשרה שנים קודם להוצאת הספר לעיל לאור, רואיין Albrecht Goertz על ידי Mel Strohminger לחוברת ה־Pen World (אביב 1989).

מהריאיון עם המעצב התעשייתי, שהיה אז כבן ה-75, עולה "סיפור" שונה. זה מעיד על עצמו כמעצב ה־"14". הוא גם מתאר את המטלות שהוטלו עליו בעיצוב העט, ונראה כי גם הציג למראיין חומרים בנושא (גם אם אינו מתייחס במפורש ל"כובע הקרדינל"). בין היתר טען שביקש לאמץ את התפס המפוצל של העט הכדורי (ללא ה"מנוף". לעט הכדורי תפס בו "מנוף" לפתיחה וסגירה של העט) כסמל מסחרי לעטי החברה, אך נתקל בהתנגדות, מחשש שהדבר יחליש את קפיציות החומר. תפס ה"מנוף" מונע הכנסת העט לכיס במצב פתוח.

המרואיין אינו חוסך שבטו מעיצובם של עטים אייקוניים אחרים. בין היתר,הוא משתלח ב־Lamy 2000, עט שהושפע מסגנון ה־Bauhaus ("ראה הציפורן הקטנה של ה־Lamy 2000. "זה לא עובר ."אפשר והעט נמכר, אבל התוצאה היא עלובה"), ה־Lamy Safari ("מצטער, זה לא בשבילי. האם אתה מבין שזה ההפך מחושני? כאשר אתה רואה עט זה, האם אתה מבקש לאחוז אותו בידך?").

במאמר מוסגר נציין כי קיימות גם גרסאות שונות לעבודה אותה ביצע Goertz עבור חברת Porsche. בעוד זה ייחס לעצמו עבודה עבורה, יש הטוענים כי היא נדחתה.

מי היה האיש?

האיש, Graf Albrecht Von Goertz, יליד שנת 1914, היה בן למשפחה גרמנית אריסטוקרטית שיועד לעסוק בבנקאות, אך בחר לעצב כלי רכב. בשנת 1936, מפחד הנאצים, יצא לאנגליה, עבד בבנק, ולאחר מספר חודשים, המשיך בדרכו לארה"ב, בה התאזרח.

במלחמת העולם השניה שירת בצבא האמריקאי (בחזית הפסיפית). כיצד אזרח גרמני, בן למשפחה אריסטוקרטית, הופך אזרח ארה"ב וחייל בצבאה?

התשובה לכך היא במוצאו. אמו, גב' אלזה מאייר, הייתה יהודייה. זו גורשה על ידי הנאצים לטרזינשטאט, ושרדה את המלחמה.

הוא החל דרכו בארה"ב כעובד מתקן לשטיפת מכוניות בלוס אנג'לס, ומשם, לאחר עיסוקים אחרים, פנה לתחום "שיפצור" כלי רכב מתוצרת Ford. זה ראה ברכה בעמלו, וכלי רכב שעיצב ("Paragon") הוצג בתערוכת ה־Expo שנפתחה בשנת 1939 בעיר סן פרנסיסקו .

מפגש מקרי בניו-יורק בראשית שנות ה־50 בינו לבין Raymond Loewy, שהיה באותה עת המעצב התעשייתי המוביל בארה"ב (יהודי מצד אביו, שגודל כקתולי), הביא לשיתוף פעולה בין השניים. המפגש אירע כאשר כל אחד מהם, שלא הכיר את השני, ביקש לבחון את כלי רכבו המיוחד של האחר. בהמשך, הקים Albrecht Goertz משרד עצמאי לעיצוב תעשייתי, שהעניק שרותיו ליצרנים שונים, וביניהם חברת Montblanc.

כפסגת העיצוב של Graf Albrecht Von Goertz נחשבת מכונית ה־BMW 507, מכונית הספורט הראשונה של החברה לאחר מלחמת העולם השניה.

עקב עלות הייצור הגבוהה ,היה הדגם כישלון מסחרי מוחלט, והביא את היצרנית לעברי פי פחת. עיצובה של המכונית, ממנה יוצרו רק כמה מאות יחידות, נחשב מתקדם לזמנו, וכיום נותרו בעולם כ־500 יחידות ,שמחירן לא יסולא בפז.

Albrecht Goertz נפטר בשנת 2006 בעיר ניו יורק.